אחד במאי של פורענות

פוסט זה מוקדש לאדריכל וההיסטוריון שמואל גילר. ספר בהוצאת אריאל שהוקדש לו ולמאמריו יפו הבלתי ידועה  יצא לאור לפני כמה חודשים, מאוד ממליצה לכל מי שמעונינים להכיר את תולדות העיר בעת החדשה. אפשר להשיג אותו בקישור הזה.שמואל גילר בהשכלתו ובעיסוקו היה אדריכל. רק בגיל 70+ השלים לימודי מוסמך בלימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה, התזה שלו... להמשיך לקרוא ←

שיטוט בבית העלמין הישן ביפו

על צירוף מקרים ובית עלמין יהודי ישן, במרחק הליכה מביתי ביפו. כבר מזמן רציתי לבקר בו ותמיד היה נעול. לא מזמן השער היה פתוח ונכנסתי, צילמתי תמונה או שתיים ואז נבהלתי שמא ינעלו אותי בפנים עם המתים וברחתי החוצה. השבוע חברתי עדן חברוני שחוקרת את המקום הזמינה אותי להצטרף אליה, הבטיחה שיש לה את הטלפון... להמשיך לקרוא ←

ערב אהבה לשדרה

ערב ההשקה לספר ״השדרה النزهة - שדרות ירושלים בעיני הצלמים״ התקיים במרכז השדרה בערב הוולנטיין - 14 בפברואר 2019. האירוע נדחה כמה פעמים בגלל ״חבלי לידה״ קשים במיוחד...  העריכה הסופית היתה מלווה בהתלבטויות רבות, ההדפסה נדחתה מסיבה פרוזאית של מחסור בנייר אצל הספק, וכשסוף סוף אפשר היה להדפיס, קרו תקלות אחרות מכל הסוגים, עד שלבסוף... להמשיך לקרוא ←

כִּי אֶת הָאַמִּיצִים אוֹהֵב הַיָּם

על אף שחלק מתחנות חייו של הפסל ורב החובל עמנואל הצופה כמו נלקחו מתוך האתוס הציוני, מההיכרות הקצרה שלי איתו התרשמתי שהיה נון-קונפורמיסט כל חייו. עמנואל הלך לעולמו בקיץ האחרון, קצת לפני שהחל השיפוץ המאסיבי בנמל יפו, המקום אליו היה קשור בעבותות עד סוף ימיו. פוסט זה מוקדש לו ולזכרו.עמנואל נולד בתל-אביב ב־ 19 בנובמבר 1928... להמשיך לקרוא ←

שירת הוושינגטוניות

כדי שמקום ייחשב עתיק, הוא צריך לפני כן לעבור את גיל 50, 70, 100... פרנסי העיר ומתכנניה שוכחים זאת לפעמים, וידם קלה על הבולדוזר. תארו לכם שבניין הגימנסיה היה עומד על תילו עד היום - כשנהרס היה בן 50, כעת יכול היה להיות כבר בן 112. בתחילת שנות ה-50 היתה כוונה להרוס את כל יפו... להמשיך לקרוא ←

טווסים

משתפת באופן טווסי – מרית בן ישראל כותבת על שני טווסים שצילמתי. רגע של אושר בעיר האושר.

עיר-האושר

פעם, בבלוג הכמעט זנוח שלה, כתבה ורד נבון שאביה נתן לה חירות. קשה לתאר כמה המשפט הזה דמיוני בשבילי – בדקדוק הפנימי שלי "אבא" ו"חירות" לא יכולים להופיע באותו משפט – אבל אני נזכרת בו בכל פעם שאני מתבוננת בתצלומים שלה. גם היפים שבהם לא נופלים לדקורטיביות, הנוכחות הרגשית מחסנת אותם מקור פורמליסטי, ויש בהם איזו יושרה שמקורה בחירות פנימית ולא בסמכות חיצונית (ואני נייר לקמוס מהלך של ההבחנה בין השתיים).

כבר כתבתי פעם על התצלום היפהפה ההוא ועכשיו נתקעו במוחי שני טווסים:

צילמה ורד נבון, חצר הכנסיה הרוסית סנט-פטר, אבו כביר, תל אביב 2014 צילמה ורד נבון, חצר הכנסיה הרוסית סנט-פטר, אבו כביר, תל אביב 2014 לחצו להגדלה

צילמה ורד נבון צילמה ורד נבון

  1. סיגליות מטות פניהן

טווס צועד בגן, מוקף בפמליה צמחית שחבריה פורשים את תפרחותיהם הנוצתיות וכמו מדרבנים אותו לפרוש את זנבו היפהפה שטוף השמש. בזמן שהם מחקים את תנועת הפרישה ומהדהדים אותה מראש, הם מסגירים דרך אגב את מוצאם הצמחי המוגבל, את התלות התנועתית שלהם בכוחות חיצוניים כמו שמש, רוח, כוח…

View original post 624 מילים נוספות

שורשים וצמרות VS תחנות רכבת

בבוקר ה-3 ליולי התעוררתי במתח כפול - לקחתי על עצמי שתי משימות הקשורות לשדרות ירושלים - האחת, באותו בוקר - להוביל סיור של פעילים לאורך השדרה ולספר את סיפורה, השניה, שלושה ימים לאחר מכן - לארגן מפגש תושבים בנושא הרכבת הקלה. בעודי מנסה לארגן את המחשבות, נזכרתי פתאום שבדיוק בתאריך הזה לפני 12 שנים -... להמשיך לקרוא ←

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: