שיעור אזרחות עם נאן גולדין

בחורף 1989-90, למדתי במרכז הבינלאומי לצילום במנהטן (ICP). בין קורסי הבחירה היתה גם סדנת "יומן אישי מצולם" עם נאן גולדין, מי שהצליחה לחלץ את עצמה מסמים קשים, ואת המסע האישי שלה החוצה מחיים מסויָטים, אלימות ודכאון תיעדה בצילום ישיר ובוטה. היחס שלי אליה ואל העבודות שלה היה של משיכה - רתיעה. חלק מהצילומים זעזעו אותי,...

פמיניזם ואני

השבוע התבשרתי לשמחתי ששני צילומים שלי מופיעים בגליון "פמיניזם" של המגזין 44Degrees. הדף שלי נמצא בקישור הזה. כשאני שולחת צילומים ל"קול קורא" כלשהו, לעתים מפתיעה אותי הבחירה - אני בטוחה שמתוך מה ששלחתי תיבחר עבודה מסוימת, אבל דווקא היא נשארת בחוץ, והאוצר/ת בוחר/ת באחרת. פוסט זה מוקדש לסיפורן של 8 העבודות ששלחתי, כולן מניו יורק, ...

סנטה קלאוס מגרינפוינט

הייתי בחופשת מולדת כשהטלפון צלצל בבית הורי בחולון, בשלוש לפנות בוקר. על הקו היתה ז'נט, אמנית סינית-קנדית שהתגוררתי בדירתה השכורה באותו זמן, פתרון דחוק וזמני לאחר פרידה כואבת מבן זוג. ז'נט זו לא ידעה לחשב את הבדלי השעות, בקול מתנצל הודיעה שבעלת הדירה הקטנטנה אותה חלקנו יחד, ציוותה עליה לעבור לדירה אחרת בבנין, שגודלה זעיר...

איך ניצחתי את המאפיה האיטלקית

היו לו תווי פנים יפים כשל נמר, ונראה כמו סמוראי. הוא מרד במוסכמות ובמוזיקה ה"קליידרמנית" של אביו - מלחין ידוע ביפן.  צלקת בשורש כף ידו הסגירה נסיון התאבדות בגיל 16, ורק הוסיפה קסם מסתורי לדמותו. התאהבנו בקיץ, בנובמבר החלטנו לעבור לגור יחד בדירה שבה נוכל לחיות, ליצור, וכמו ג'ון ויוקו לשנות את העולם. היינו צעירים...

חמש עשרה דקות התהילה שלי

כשלמדתי במרכז הבינלאומי לצילום בניו יורק, בתחילת שנות ה90, קיבלנו משימה אישית לא קלה:  להציג ב 15-20 דקות,  בפני כל הכיתה, את מקורות ההשראה שלנו. המדיום כמובן היה אז מקרן שקופיות. אני הייתי הישראלית היחידה ואחת משני היהודים הבודדים בכיתה. באותה תקופה הייתי כבר לאחר שהות של כשלוש שנים בניו יורק, עדיין מוקסמת מקצב החיים...