ציפור נדירה

אני לא אוהבת מצעדים וגם לא איים בודדים, אבל לו נאלצתי לבחור רק שיר אהבה אחד, מכל השירים שנוצרו אי פעם, גם אני הייתי בוחרת בשיר Love of my life, שכתב, הלחין וביצע פרדי מרקורי. אחד השירים שהאסטרונאוט אילן רמון ז"ל ביקש לקחת איתו אל טיסתו האחרונה.
שיר האהבה האהוב עלי בכל הזמנים, הוא שיר של שברון לב, ונקשר אצלי גם למוות, ולא רק מותו של מרקורי.

בחירת שיר תמיד נעשית מסיבות רגשיות, כך שמיותר לציין זאת. אבל השיר הזה במיוחד נוגע במקום מאוד עצוב וכואב, כי הוא השיר של אחי ארז ז"ל, שבחייו הצעירים קווין היתה הלהקה האהובה עליו ביותר, והתקליט "לילה באופרה" היה המנוגן ביותר על הפטיפון שלו.

לפני כמה שנים "חפרתי" בגוגל מתוך סקרנות גדולה לדעת למי נכתב השיר המרטיט הזה. תוך כדי החיפוש מצאתי וקראתי בנשימה עצורה את סיפור חייו של פרדי מרקורי, שנולד למשפחה פרסית במקור, בני דת הזרתוסטרה, שעברו למערב הודו ואחר כך לזנזיבר, שם הוא נולד. בגיל 8 נשלח ללמוד בהודו, שם נחשף למוזיקה ההודית והושפע מכוכבי בוליווד, אחת מזמרות הפלייבק שהושפע מהן היא  Lata Mangeshkar.
בגיל 17 נאלצה משפחתו לעזוב את זנזיבר, והם השתקעו בלונדון, שם הפך להיות כוכב הרוק הראשון שמוצאו במזרח, אשר התפרסם בעולם המערבי.
קראתי על החיים בהכחשה – של מוצאו האתני, ומחיקת שמו הקודם וכל זהותו לפני שהפך להיות פרדי מרקורי, הכחשת הנטייה ההומוסקסואלית והמחלה עד יום לפני מותו.
ואז הגעתי גם לתיאור הקשר המיוחד שלו עם אישה בשם מרי אוסטין, שהיתה אהבת חייו, ולה הקדיש את השיר.
מרי אוסטין גדלה במערב לונדון, במשפחה קשת יום ממעמד הפועלים. בגיל 15 עזבה את הלימודים ויצאה לעבוד כפקידת קבלה במועדון לילה. בהמשך הכירה את פרדי מרקורי כשהיה בתחילת דרכו, הם התאהבו ועברו לגור יחד. הקשר ידע עליות ומורדות, כשהבינה שהוא הולך להיות מפורסם מאוד ביקשה להפרד מיוזמתה, מרקורי שכנע אותה להשאר איתו, אך בסופו של דבר, מאוחר יותר, כשסיפר לה על יחסיו עם גברים הם נפרדו, ללא טינה וכעס מצידה, ונשארו קרובים זה לזו. ציטוט מראיון שנערך ב1985:

'All my lovers asked me why they couldn't replace Mary (Austin), but it's simply impossible. The only friend I've got is Mary, and I don't want anybody else. To me, she was my common-law wife. To me, it was a marriage. We believe in each other, that's enough for me. I couldn't fall in love with a man the same way as I have with Mary.

למרות האישיות המוחצנת מאוד על הבמה, מרקורי מתואר כמי שבחייו האישיים היה ביישן ומיעט להתראיין. באחד הראיונות אמר:

'When I'm performing I'm an extrovert, yet inside I'm a completely different man.'

אוסטין היתה הראשונה שידעה על מחלת האיידס, והיא זו שהיתה לצידו ברגעיו האחרונים. מרקורי הוריש לה את האחוזה שבה עברה להתגורר לאחר מותו, לא בלי התלבטות.

לא ברור לי אם השיר נכתב מתוך נקודת המבט של פרדי מרקורי עצמו, או ממבטה של מרי אוסטין, שהיתה זו שננטשה בעצם. אם הוא כתב מנקודת מבטה – מדהימה היכולת להרגיש את הכאב שאתה עצמך גרמת ולתת לו ביטוי. ואיך יכול אדם לעזוב אישה שאותה הוא אוהב בעוצמות כאלו, וחווה איתה אינטימיות גדולה כל כך?

תמיד היתה לי נטיה לבלוז, ולשירי אהבה מלנכוליים שיש בהם געגועים למישהו שאיננו, תשוקה שלא התממשה או שברון לב.
לא מזמן יצא לי לקרוא במקרה הסבר על גידול קנריות. אם ברצונכם שהציפור תשיר, כך נאמר שם, עליה להיות לבדה בכלוב, משום ששירת הקנרית (הזכר שביניהם) נובעת מכמיהה לאהבה, ויש לה תפקיד חשוב ועוצמתי בעונת החיזור. אם יהיו זוג בכלוב – הם לא ישירו.

נזכרתי בסיפור של פרדי מרקורי, והרהרתי לעצמי שהתיאור של ציפורי השיר יכול לשמש מטאפורה לחיי הרבה יוצרים, במיוחד בתחום המוזיקה, שהם "ציפורים נדירות" כאלה, וכדי שהיצירה העוצמתית תבקע מתוכם, המצב של בדידות, שברון לב, געגועים וערגה הוא כמעט הכרחי, עד כדי כך שלעתים הם עצמם בורחים מכלוב הזוגיות הטובה והמספקת שהיתה שם כבר בהתחלה, רק כדי ליצור כלוב אחר-  של בדידות ושל מצוקה נפשית שלאחריה תשוקה וריגוש חדש, ובעקבותיהם מיצוי מלא של הכשרון והרגש, ביטוי שלו באמנות. טפשי לעסוק ב "מה היה אילו?" אבל סביר שלו פרדי מרקורי היה נשאר בזוגיות עם אהבת חייו מרי אוסטין, אחד משירי האהבה היפים ביותר שנוצרו אי פעם, לא היה נכתב.

השיר השני שהאסטרונאוט אילן רמון ביקש שישמיעו לו, ובדיעבד קיבל משמעות מצמררת, היה "זמר נוגה" ("התשמע קולי") של רחל. מעניין שגם השיר הזה, אחד היפים שנכתבו והולחנו בעברית, הוא שיר של כמיהה וגעגועים למה שלא התממש, כשהמוות אורב בפינה:

‎
אַחֲרוֹן יָמַי כְּבָר קָרוֹב אוּלַי,
כְּבָר קָרוֹב הַיּוֹם שֶׁל דִּמְעוֹת פְּרִידָה,
אֲחַכֶּה לְךָ עַד יִכְבּוּ חַיַּי,
כְּחַכּוֹת רָחֵל לְדוֹדָהּ,

לו היתה המשוררת רחל בתוך קשר יציב ואוהב, האם היה בוקע מתוכה הקול שבא לידי ביטוי בשיר המזוקק הזה?
ומה קדם למה-  הכאב או הצורך לשיר עליו?

מרי אוסטין – הסיפור שלא סופר
קישור למאמר בסלונה