הבית של משפחת זיפטה

משפחת זיפטה - Zifteh היתה משפחה ערבית נוצרית אמידה ומושרשת ביפו. עד לפני זמן לא רב התגוררו ביפו בני משפחה זו - דניס זיפתה ובנה פול. בתחילת שנות ה-30, בנה איברהים זיפטה בית למשפחתו, בשכונת ״נוזהה״ היוקרתית שקמה סביב שדרות המלך ג׳ורג׳ ביפו (שדרות ירושלים 111 של ימינו). בבעלותו של איברהים זיפטה היו כמה פרדסים... להמשיך לקרוא ←

אחד במאי של פורענות

פוסט זה מוקדש לאדריכל וההיסטוריון שמואל גילר. ספר בהוצאת אריאל שהוקדש לו ולמאמריו יפו הבלתי ידועה  יצא לאור לפני כמה חודשים, מאוד ממליצה לכל מי שמעונינים להכיר את תולדות העיר בעת החדשה. אפשר להשיג אותו בקישור הזה.שמואל גילר בהשכלתו ובעיסוקו היה אדריכל. רק בגיל 70+ השלים לימודי מוסמך בלימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה, התזה שלו... להמשיך לקרוא ←

שיטוט בבית העלמין הישן ביפו

על צירוף מקרים ובית עלמין יהודי ישן, במרחק הליכה מביתי ביפו. כבר מזמן רציתי לבקר בו ותמיד היה נעול. לא מזמן השער היה פתוח ונכנסתי, צילמתי תמונה או שתיים ואז נבהלתי שמא ינעלו אותי בפנים עם המתים וברחתי החוצה. השבוע חברתי עדן חברוני שחוקרת את המקום הזמינה אותי להצטרף אליה, הבטיחה שיש לה את הטלפון... להמשיך לקרוא ←

ערב אהבה לשדרה

ערב ההשקה לספר ״השדרה النزهة - שדרות ירושלים בעיני הצלמים״ התקיים במרכז השדרה בערב הוולנטיין - 14 בפברואר 2019. האירוע נדחה כמה פעמים בגלל ״חבלי לידה״ קשים במיוחד...  העריכה הסופית היתה מלווה בהתלבטויות רבות, ההדפסה נדחתה מסיבה פרוזאית של מחסור בנייר אצל הספק, וכשסוף סוף אפשר היה להדפיס, קרו תקלות אחרות מכל הסוגים, עד שלבסוף... להמשיך לקרוא ←

שירת הוושינגטוניות

כדי שמקום ייחשב עתיק, הוא צריך לפני כן לעבור את גיל 50, 70, 100... פרנסי העיר ומתכנניה שוכחים זאת לפעמים, וידם קלה על הבולדוזר. תארו לכם שבניין הגימנסיה היה עומד על תילו עד היום - כשנהרס היה בן 50, כעת יכול היה להיות כבר בן 112. בתחילת שנות ה-50 היתה כוונה להרוס את כל יפו... להמשיך לקרוא ←

שורשים וצמרות VS תחנות רכבת

בבוקר ה-3 ליולי התעוררתי במתח כפול - לקחתי על עצמי שתי משימות הקשורות לשדרות ירושלים - האחת, באותו בוקר - להוביל סיור של פעילים לאורך השדרה ולספר את סיפורה, השניה, שלושה ימים לאחר מכן - לארגן מפגש תושבים בנושא הרכבת הקלה. בעודי מנסה לארגן את המחשבות, נזכרתי פתאום שבדיוק בתאריך הזה לפני 12 שנים -... להמשיך לקרוא ←

עצים

אם עצים היו יכולים להפיק WiFi, איש לא היה מעלה בדעתו לכרות אותם. אבל הם מספקים לנו רק חמצן... (סטטוס אנונימי שרץ בפייסבוק) במוזיאון העיצוב בחולון מוצגת עכשיו תערוכה שעדיין לא ראיתי - צל ערים: מצילים את המרחב הציבורי בישראל. ביפו היעדר הצל מורגש באזורים החדשים - פארק עצום שהוקם ללא כל קשר למזרח התיכון,... להמשיך לקרוא ←

נוזהא כמשל – על הליכה רגלית ושוטטות וירטואלית

המצלמה הבינה עוד לפני שהבנתי בעצמי. כבר בשנות ה-90 צילמתי את הבניינים היפים שבין רחוב שבטי ישראל לשדרות ירושלים. יש לי נטייה להסתכל למעלה, משיכה לאדריכלות יוצאת דופן ודחף לתעד אותה בצילום ישיר, פורמליסטי. לימים החלטתי לעבור לגור ביפו, לא בלי התלבטות. "הקו האדום הוא רחוב יהודה הימית" אמרה לי חברה שמתגוררת ביפו העתיקה. "לכל... להמשיך לקרוא ←

ים המלח של ורד נבון*

מרית בן ישראל בהתבוננות המיוחדת שלה מוצאת גם דברים שאני עצמי לא ראיתי בצילום שלי מים המלח. אם יש משהו שגורם לי אושר גדול, זה הפוסט שלה בבלוג: עיר האושר.

עיר-האושר

(* הכותרת היא לגמרי אינפורמטיבית – ים המלח הוא מקום ממשי, ורד נבון היא האמנית שצילמה אותו, אבל בדיעבד וכשקוראים את המילים כפשוטן זה נהיה שירי וקצת אפל. כי ורדים נבונים הם זן נדיר, אוקסימרוני-אירוני כמו האוהבים הנבונים של נתן זך, ומה לאחד כזה ולים של מלח? וגם הים בתורו מופקע מן הגיאוגרפיה הקונקרטית אל מחוזות המוות והדמעות של המטפורה. סוג של הקדמה לפוסט.)

ים המלח, צילמה ורד נבון ים המלח, צילמה ורד נבון

אז למה אני כל כך אוהבת את הצילום הזה?

בגלל טבעו הכפול, הכמעט קולאז'י; הליריות שבעומק מונחת ליד הפוטוריזם של הכביש החדש (שמהדהד גם בבניינים הרחוקים המונוכרומיים והעתידניים).

בגלל הרקיע הנקי מעננים וציפורים והמים שאין בהם קמט. בגלל הדממה שיש בה קצת מוות. זה קשור גם לכביש וגם לנוף המשתקף שמזכיר במעומעם נתח דג.

F2
הניכור האורבני של הכביש ביחד עם הריקות והדממה העלו באוב את אדוארד הופר. זה היה לגמרי אינטואיטיבי. רק כשחיפשתי תמונה לפוסט שמתי לב עד כמה הקומפוזיציה של…

View original post 380 מילים נוספות

חלון אל נוף

מאחורי בית העלמין הישן של רחובות נפרשים מרחבים ירוקים. מפתיעה הצמידות שבין קברות דוממים - מצבות מלבניות קרות וברושים שתוחמים אותם כמו במסדר צבאי, לבין הטבע שפורץ בצבעים עזים, אנרכיסטי שכמותו וממלא את כל הסביבה באופטימיות. את בית העלמין לא צילמתי, רק הרהרתי לעצמי שגם אחרי המוות הצורות הישנות ידידותיות יותר לבני אדם מאלו החדשות.... להמשיך לקרוא ←

מפגשים

החודש התפרסם בשפה הגרמנית כרך חדש של "האלמנך היהודי", כתב עת שמוציא לאור מכון ליאו בק, העוסק במחשבה יהודית וישראלית בת זמננו, ומחדש מסורת יהודית גרמנית ישנה אשר נפסקה ב-1933 (האלמנך היהודי הופיע לראשונה בשנת 1902 בברלין). כל כרך מוקדש למאמרים בנושא מסוים, המלווים בצילומים של צלם/ת אחד/ת. לשמחתי נבחרתי להיות הצלמת של הכרך הנוכחי... להמשיך לקרוא ←

אישה, שלושה ילדים, שני חמורים ומדבר

בעקבות צילום של ילד וחמור במצפור מואב, שמשתתף בתערוכת "לחם ושושנים", ביקשו ממני חברים לספר עוד על המקום ועל ההתרחשות, ואני נענית בחפץ לב. אתחיל מעט לפני - במקום הכי נמוך בעולם, וממנו אעלה בכביש המתפתל. אני לא צלמת קלאסית של נופים. בצילומים שלי כמעט תמיד יש סימן כלשהו לנוכחות בני אדם, לפעמים נוכחות שמזיקה... להמשיך לקרוא ←

ליפתא – שקדיות ובתים פעורי פה

בכל שנה בעונה הזו, אני נזכרת בשקדיות של ליפתא. בפברואר 2003 הצטרפתי למפגש בין חברי עמותת "זוכרות" עם כמה מתושבי הכפר שגורשו ממנו ב1948, ובניהם, אשר חיים כיום במזרח ירושלים. אחד המקומות היפים והציוריים, במיוחד בעת פריחת השקדיות הרבות. זוכרת שרציתי לצלם שם כל בית וכל פינה. זהו הכפר היחיד שנשאר כמעט שלם לאחר הנטישה,... להמשיך לקרוא ←

ציפורי וציפור הנפש (2) אבנים מדברות

בביקור שני בציפורי השנה, ליד מנזר סנטה אנה המשקיף אל עמק יפהפה, בצד הדרך, כמעט נעלם מעין, אחייני יהל מצא את המיצב הזה, מעין מצבה ספונטנית - כמה אבנים שהודפסו עליהן צילומים וטקסטים. מאוחר יותר נודע לי שזו דמותו של המשורר הפלסטיני טאהא מוחמד עלי, אשר נולד בספוריה וממנה גורש עם משפחתו עם קום המדינה.... להמשיך לקרוא ←

ציפורי וציפור הנפש (1) פגישה עם עלי אל אזהרי

זה היה אמור להיות עוד מפגש של ארגון חלונות - ארגון ידידות ישראלי פלסטיני, בקומת קרקע ברחוב טרומפלדור, יוזמה של אישה מיוחדת ויוצאת דופן ששמה רותי עצמון. באותה תקופה התגוררתי ליד כיכר רבין והשתתפתי בלא מעט הפגנות. בנקודה מסוימת הפריעה לי ה"סטריליות" - העובדה שכמעט לא נוכחים ערבים, והדיבורים על שלום עם פלסטינים, היו בערך... להמשיך לקרוא ←

הרומן שלי עם הקיבוץ

התגייסתי בתקופה מעניינת - בין ביקור נשיא מצרים אנואר סאדאת לחתימה על הסכם שלום, קצת אחרי שנשלח מכתב הקצינים למנחם בגין והוקמה תנועת שלום עכשיו. כמו הרבה צעירים אז, בחרתי בנח"ל כי האמנתי באמת ובתמים בשלום, שוויון ואחוות עמים... לא אהבתי צבא. בטירונות במחנה 80 סבלתי, את שאר השירות הצבאי אני זוכרת כאחת התקופות היפות... להמשיך לקרוא ←

יצירה של אתר חינמי או בלוג ב־WordPress.com. ערכת עיצוב: Baskerville 2 של Anders Noren.

למעלה ↑

%d בלוגרים אהבו את זה: