צלמים כאדריכלי התודעה

‭"‬עיר‭ ‬זקוקה‭ ‬לסמלים‭ ‬מוחשיים, ‬למבנים‭ ‬שנוכחותם‭ ‬הבלתי‭ ‬משתנה‭ ‬משמשת‭ ‬עוגן‭ ‬תרבותי‭ ‬ונקודת‭ ‬ייחוס‭ ‬במרחב‭ ‬העירוני״ ‬(אמנון בר אור, ״זמן שימור״, עמ׳ 116, 2013) המתבונן בתצלומים היסטוריים של יפו שצולמו בסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20, יכול לזהות בבירור כי המבנים שנוכחותם לא השתנתה, ומשמשים עוגן תרבותי ונקודת ייחוס במרחב העירוני, הינם בעיקר מבני דת. מסגד...

בשבחי החצרות

המתבונן בבנייני השיכונים של שנות ה-50 בשדרות ירושלים ביפו, עלול לחשוב שאלו בניינים באיכות ירודה שנבנו בחיפזון כדי לשכן בהם משפחות דלות אמצעים, ללא מחשבה וללא תכנון מוקפד. בין בתי המידות הפלסטינים נראים בנייני השיכון פשוטים וחסרי ייחוד. במשך השנים נוספו להם מנועי המזגנים ותריסי הפלסטיק, כבלים משתלשלים וצינורות חלודים שלא מוסיפים להם חן. במבט...

שתי כנסיות ופטריארכיה אחת

ביקור בכנסיות האורתודוכסיות ביפו - מאר מיכאל וסינט ג׳ורג׳, בבוקר חג המולד.

סיפורים מחנות הביצים

חנות שמוכרים בה רק ביצים - מדיום, לארג׳, ביצי חופש וגם ביצים מבושלות בצבע חום וטעם של בית... ביצים ביצים ביצים... במשך עשרות שנים היתה החנות בבעלותו של שלמה רדליך. שלמה סיפר לי שנולד בדרכים, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה - כשהוריו נמלטו מגטו לודג׳ לרוסיה. הם הצליחו להסתיר אותו אצל משפחה פולנית שטיפלה בו...

ספר וסיור בשדרות ירושלים

לכל חברי ועוקבי כאן בבלוג - הפעם פרסומת עצמית :) בצירוף איחולים לבביים לחגים שמחים, רגועים ונעימים לכולנו! לכבוד פסח, פסחא, רמדאן והאביב שהגיע, אני מכריזה על מחווה מיוחדת - רוכשים את הספר השדרה - שדרות ירושלים בעיני הצלמים על תולדות השדרה המיתולוגית ביפו, מתנה מושלמת ליפואים, לחובבי היסטוריה, צילום ואדריכלות - ומקבלים סיור ללא...

הבית עם המרפסות הירוקות

לפני זמן מה הגיעו אלי אמנון ורנה רימון, ורכשו כמה עותקים של הספר השדרה - שדרות ירושלים בעיני הצלמים. ילדותה של רנה עברה עליה בשדרות ירושלים ביפו של שנות ה-50, בבית מספר 109. בניין זה לא מוזכר בספר, ולא היה לי שמץ מידע עליו, על אף שצילמתי אותו כמה וכמה פעמים. עבורי הוא היה ״הבית...

ספר השדרה النزهة – מהדורה שנייה

שינויים ותוספות במהדורה השניה של ספר השדרה

הבית של משפחת זיפתא

משפחת זיפתא - Zifteh היתה משפחה ערבית נוצרית אמידה ומושרשת ביפו. עד לפני זמן לא רב התגוררו ביפו בני משפחה זו - דניס זיפתה ובנה פול. בתחילת שנות ה-30, בנה איברהים זיפתה בית למשפחתו, בשכונת ״נוזהה״ היוקרתית שקמה סביב שדרות המלך ג׳ורג׳ ביפו (שדרות ירושלים 111 של ימינו). בבעלותו של איברהים זיפתה היו כמה פרדסים...

זום בשדרה – סיור וירטואלי בעקבות הצלמים

הזמנה לסיור זום בשדרות ירושלים

אחד במאי של פורענות

פוסט זה מוקדש לאדריכל וההיסטוריון שמואל גילר. ספר בהוצאת אריאל שהוקדש לו ולמאמריו יפו הבלתי ידועה  יצא לאור לפני כמה חודשים, מאוד ממליצה לכל מי שמעונינים להכיר את תולדות העיר בעת החדשה. אפשר להשיג אותו בקישור הזה.שמואל גילר בהשכלתו ובעיסוקו היה אדריכל. רק בגיל 70+ השלים לימודי מוסמך בלימודי ארץ ישראל באוניברסיטת חיפה, התזה שלו...

שיטוט בבית העלמין הישן ביפו

על צירוף מקרים ובית עלמין יהודי ישן, במרחק הליכה מביתי ביפו. כבר מזמן רציתי לבקר בו ותמיד היה נעול. לא מזמן השער היה פתוח ונכנסתי, צילמתי תמונה או שתיים ואז נבהלתי שמא ינעלו אותי בפנים עם המתים וברחתי החוצה. השבוע חברתי עדן חברוני שחוקרת את המקום הזמינה אותי להצטרף אליה, הבטיחה שיש לה את הטלפון...

ערב אהבה לשדרה

ערב ההשקה לספר ״השדרה النزهة - שדרות ירושלים בעיני הצלמים״ התקיים במרכז השדרה בערב הוולנטיין - 14 בפברואר 2019. האירוע נדחה כמה פעמים בגלל ״חבלי לידה״ קשים במיוחד...  העריכה הסופית היתה מלווה בהתלבטויות רבות, ההדפסה נדחתה מסיבה פרוזאית של מחסור בנייר אצל הספק, וכשסוף סוף אפשר היה להדפיס, קרו תקלות אחרות מכל הסוגים, עד שלבסוף...

מדג׳אני לצהלון ובחזרה

על הרופא ד״ר פואד דג׳אני שהקים את בית החולים הערבי הפרטי הראשון בארץ ב-1933, על יצחק רפפורט אדריכל מתחים בית החולים, וקצת גם על הצלם יצחק קלטר שהנציח את המקום כפי שהיה כשנוצר.

שירת הוושינגטוניות

כדי שמקום ייחשב עתיק, הוא צריך לפני כן לעבור את גיל 50, 70, 100... פרנסי העיר ומתכנניה שוכחים זאת לפעמים, וידם קלה על הבולדוזר. תארו לכם שבניין הגימנסיה היה עומד על תילו עד היום - כשנהרס היה בן 50, כעת יכול היה להיות כבר בן 112. בתחילת שנות ה-50 היתה כוונה להרוס את כל יפו...

שורשים וצמרות VS תחנות רכבת

בבוקר ה-3 ליולי התעוררתי במתח כפול - לקחתי על עצמי שתי משימות הקשורות לשדרות ירושלים - האחת, באותו בוקר - להוביל סיור של פעילים לאורך השדרה ולספר את סיפורה, השניה, שלושה ימים לאחר מכן - לארגן מפגש תושבים בנושא הרכבת הקלה. בעודי מנסה לארגן את המחשבות, נזכרתי פתאום שבדיוק בתאריך הזה לפני 12 שנים -...

עצים

אם עצים היו יכולים להפיק WiFi, איש לא היה מעלה בדעתו לכרות אותם. אבל הם מספקים לנו רק חמצן... (סטטוס אנונימי שרץ בפייסבוק) במוזיאון העיצוב בחולון מוצגת עכשיו תערוכה שעדיין לא ראיתי - צל ערים: מצילים את המרחב הציבורי בישראל. ביפו היעדר הצל מורגש באזורים החדשים - פארק עצום שהוקם ללא כל קשר למזרח התיכון,...

נוזהא כמשל – על הליכה רגלית ושוטטות וירטואלית

המצלמה הבינה עוד לפני שהבנתי בעצמי. כבר בשנות ה-90 צילמתי את הבניינים היפים שבין רחוב שבטי ישראל לשדרות ירושלים. יש לי נטייה להסתכל למעלה, משיכה לאדריכלות יוצאת דופן ודחף לתעד אותה בצילום ישיר, פורמליסטי. לימים החלטתי לעבור לגור ביפו, לא בלי התלבטות. "הקו האדום הוא רחוב יהודה הימית" אמרה לי חברה שמתגוררת ביפו העתיקה. "לכל...

ים המלח של ורד נבון*

מרית בן ישראל בהתבוננות המיוחדת שלה מוצאת גם דברים שאני עצמי לא ראיתי בצילום שלי מים המלח. אם יש משהו שגורם לי אושר גדול, זה הפוסט שלה בבלוג: עיר האושר.

עיר-האושר

(* הכותרת היא לגמרי אינפורמטיבית – ים המלח הוא מקום ממשי, ורד נבון היא האמנית שצילמה אותו, אבל בדיעבד וכשקוראים את המילים כפשוטן זה נהיה שירי וקצת אפל. כי ורדים נבונים הם זן נדיר, אוקסימרוני-אירוני כמו האוהבים הנבונים של נתן זך, ומה לאחד כזה ולים של מלח? וגם הים בתורו מופקע מן הגיאוגרפיה הקונקרטית אל מחוזות המוות והדמעות של המטפורה. סוג של הקדמה לפוסט.)

ים המלח, צילמה ורד נבון

אז למה אני כל כך אוהבת את הצילום הזה?

בגלל טבעו הכפול, הכמעט קולאז'י; הליריות שבעומק מונחת ליד הפוטוריזם של הכביש החדש (שמהדהד גם בבניינים הרחוקים המונוכרומיים והעתידניים).

בגלל הרקיע הנקי מעננים וציפורים והמים שאין בהם קמט. בגלל הדממה שיש בה קצת מוות. זה קשור גם לכביש וגם לנוף המשתקף שמזכיר במעומעם נתח דג.

הניכור האורבני של הכביש ביחד עם הריקות והדממה העלו באוב את אדוארד הופר. זה היה לגמרי אינטואיטיבי. רק כשחיפשתי תמונה לפוסט שמתי לב עד כמה הקומפוזיציה של…

View original post 380 מילים נוספות

חלון אל נוף

מאחורי בית העלמין הישן של רחובות נפרשים מרחבים ירוקים. מפתיעה הצמידות שבין קברות דוממים - מצבות מלבניות קרות וברושים שתוחמים אותם כמו במסדר צבאי, לבין הטבע שפורץ בצבעים עזים, אנרכיסטי שכמותו וממלא את כל הסביבה באופטימיות. את בית העלמין לא צילמתי, רק הרהרתי לעצמי שגם אחרי המוות הצורות הישנות ידידותיות יותר לבני אדם מאלו החדשות....

מפגשים

החודש התפרסם בשפה הגרמנית כרך חדש של "האלמנך היהודי", כתב עת שמוציא לאור מכון ליאו בק, העוסק במחשבה יהודית וישראלית בת זמננו, ומחדש מסורת יהודית גרמנית ישנה אשר נפסקה ב-1933 (האלמנך היהודי הופיע לראשונה בשנת 1902 בברלין). כל כרך מוקדש למאמרים בנושא מסוים, המלווים בצילומים של צלם/ת אחד/ת. לשמחתי נבחרתי להיות הצלמת של הכרך הנוכחי...