מדג׳אני לצהלון ובחזרה

על הרופא ד״ר פואד דג׳אני שהקים את בית החולים הערבי הפרטי הראשון בארץ ב-1933, על יצחק רפפורט אדריכל מתחים בית החולים, וקצת גם על הצלם יצחק קלטר שהנציח את המקום כפי שהיה כשנוצר.

שירת הוושינגטוניות

כדי שמקום ייחשב עתיק, הוא צריך לפני כן לעבור את גיל 50, 70, 100... פרנסי העיר ומתכנניה שוכחים זאת לפעמים, וידם קלה על הבולדוזר. תארו לכם שבניין הגימנסיה היה עומד על תילו עד היום - כשנהרס היה בן 50, כעת יכול היה להיות כבר בן 112. בתחילת שנות ה-50 היתה כוונה להרוס את כל יפו … המשך לקרוא שירת הוושינגטוניות

שורשים וצמרות VS תחנות רכבת

בבוקר ה-3 ליולי התעוררתי במתח כפול - לקחתי על עצמי שתי משימות הקשורות לשדרות ירושלים - האחת, באותו בוקר - להוביל סיור של פעילים לאורך השדרה ולספר את סיפורה, השניה, שלושה ימים לאחר מכן - לארגן מפגש תושבים בנושא הרכבת הקלה. בעודי מנסה לארגן את המחשבות, נזכרתי פתאום שבדיוק בתאריך הזה לפני 12 שנים - … המשך לקרוא שורשים וצמרות VS תחנות רכבת

נוזהא כמשל – על הליכה רגלית ושוטטות וירטואלית

המצלמה הבינה עוד לפני שהבנתי בעצמי. כבר בשנות ה-90 צילמתי את הבניינים היפים שבין רחוב שבטי ישראל לשדרות ירושלים. יש לי נטייה להסתכל למעלה, משיכה לאדריכלות יוצאת דופן ודחף לתעד אותה בצילום ישיר, פורמליסטי. לימים החלטתי לעבור לגור ביפו, לא בלי התלבטות. "הקו האדום הוא רחוב יהודה הימית" אמרה לי חברה שמתגוררת ביפו העתיקה. "לכל … המשך לקרוא נוזהא כמשל – על הליכה רגלית ושוטטות וירטואלית

בוקר ביפו – 9.7.2014

האדריכל אחמד דמיאטי, שתכנן את הבניין שלנו ב-1936, לא לקח בחשבון רקטות מעופפות מעזה. הוא לא תכנן מקלט וגם לא ממ"ד. ודאי שלא העלה בדעתו את התהפוכות הקרבות, וגם בדמיון הכי פרוע לא היה מצליח לחזות את התרחיש - צאצאי היפואים משגרים רקטות אל העיר, 67 שנים לאחר שאבותיהם גורשו ממנה. הדירה שלנו נראית כמו … המשך לקרוא בוקר ביפו – 9.7.2014