הבית של משפחת זיפתה

משפחת זיפתה – Zifteh היתה משפחה ערבית נוצרית אמידה ומושרשת ביפו. עד לפני זמן לא רב התגוררו ביפו בני משפחה זו – דניס זיפתה ובנה פול.
בתחילת שנות ה-30, בנה איברהים זיפתה בית למשפחתו, בשכונת ״נוזהה״ היוקרתית שקמה סביב שדרות המלך ג׳ורג׳ ביפו (שדרות ירושלים 111 של ימינו). בבעלותו של איברהים זיפתה היו כמה פרדסים וזו היתה הפרנסה העיקרית של המשפחה.
הבית שגבל בפרדסים, נועד לשמש שתי משפחות: משפחת זיפתה – איברהים ואשתו נזלה (בתמונות שלמטה), שלושת בניהם וארבע בנותיהם, וכן משפחה נוספת שהתגוררה כפי הנראה בקומת הקרקע, ולכן תוכננו לו שתי כניסות ושני שערים נפרדים, כפי שאפשר לראות בתרשים שהכין בן המשפחה. בחצר האחורית ניטעו עצי פרי.

כך נראה הבניין כאשר הושלמה בנייתו בשנת 1932. בני המשפחה הצטלמו בכניסה. את התמונה ההיסטורית והפרטים על המשפחה אפשר למצוא בתיק התיעוד שהכינו עמית שלטון ומגנניה קבדה תלמידי בית הספר לאדריכלות, הסטודיו לשימור באוניברסיטת תל אביב.

כך נראה הבניין בשנת 2016. התריסים המקוריים הוחלפו בתריסי פלסטיק זולים, הגדר הוגבהה, חלון עגול אחד נסתם, נוספו סורגים ועוד כהנה וכהנה שינויים שפגמו ביופיו של הבית.

שדרות ירושלים 111, 2016

מושכת את תשומת הלב לוחית שהוצבה בחזית הבית. התברר שכך היה מקובל לעשות בבתי הנוצרים ביפו. בלוח השיש המקורי, לפני שכוסה בשפריץ מכוער, נכתב בערבית: ״הבעלות על נכס זה לאללה ולעבדו איברהים זיפתה״.

לוח השיש בחזית הבית, 2016

בזמן המלחמה ב-1948 נאלצה משפחת זיפתה לעקור ללבנון, בתקווה שיוכלו לשוב ליפו כשהמלחמה תסתיים, תקווה שלא התממשה. בני המשפחה חיים כיום בלבנון, בירדן בארצות הברית ובצרפת.
הנכס עבר לידי המדינה על פי חוק ״נכסי נפקדים״. בשנים האחרונות עמד נטוש ונעול רוב הזמן. בתקופה מסוימת שימש יחידה צבאית עלומה שהוקמה ב-1982 בשיתוף עם עמותה אזרחית של מתנדבים מחו״ל. במשך כמה שנים סקרן אותי לדעת מה מאחורי השער הכחול הנעול שעליו נכתב ״שר-אל – העמותה למתנדבים לאומיים בישראל״. כל נסיונותי להגיע אליהם עלו בתוהו.
בשנת 2020 המדינה החליטה להחזיר את הנכס לידי הקהילה הערבית, ולהשמיש אותו לטובת בית הדין השרעי של יפו.
מאוד שמחתי כששי פרקש, רסטורטור מומחה בתחומו לשחזור ציורי קיר בבניינים עתיקים, הזמין אותי לבקר בבניין מבפנים. הבניין נפתח לזמן קצר לצורך הערכת השיפוץ האדריכלי והשימור הנדרשים לאחר ההזנחה ממושכת. הסטודיו של שי פרקש – סטודיו תכלת לתיעוד, שימור ושחזור ציורי קיר, כבר חוללו פלאים בשרונה, בנווה צדק וביפו כאשר חשפו ציורי קיר ותקרה ושימרו אותם בעבודת נמלים.

בית דין שרעי (בערבית: محكمة شرعية, מהמילה "שריעה" – ההלכה המוסלמית), הוא בית הדין הדתי המוסלמי.
החדשות הפחות טובות – שבמצבו הנוכחי המבנה דרש תיקון כל הנזק שנגרם לו במשך שנים רבות, אך האדריכלים נאלצו להתגמש עם אילוצי התקציב. עם זאת לא ויתרו על שימור מדוקדק ועל בחירה בבעלי המקצוע הטובים ביותר.
להלן כמה צילומים שצילמתי בבניין הנטוש במהלך השיפוץ. סטודיו תכלת הגיעו מצויידים בכלים מיוחדים כדי לחשוף ולגלות את המקור. בזהירות ובהתמדה הצליחו לחשוף פרטים מפס מאויר מסביב לקיר, אשר כוסה בציור שציירו חברי עמותת ״שר -אל״.

מה מסתתר מתחת לציור? מטאפורה עצובה לסיפורה של יפו במאה האחרונה.

לאחר קילוף כמה וכמה שכבות מתחילים לבצבץ האיורים

אלו שני תצלומים מבניין אחר בשדרה שנבנה באותה תקופה – בית טטוסיאן (שדרות ירושלים 28) שכבר עבר שימור בידי משרד האדריכלים תואם. האיורים בבית זיפתה היו בסגנון דומה.

עיטורי קיר בבית טטוסיאן, שדרות ירושלים 28.

משרד אדריכלים תואם שעבר שימור ושחזור – שדרות ירושלים 28

בחזרה לבית זיפתה החבול – כאן התגלו אלמנטים נוספים שמזכירים את אלו בבית טטוסיאן, במיוחד החלונות העגולים והקמורים.

בזמן השיפוצים אפשר היה לראות מהגג את השדרה בזמן עבודות הרכבת הקלה. העצים בצד הימני של התמונה היו אמורים להיעקר לטובת תחנת רכבת ״ארליך״, וניצלו בזכות מאבק עיקש של התושבים.

המעקה המחורר מוסיף ליופיה של החזית למתבונן מבחוץ

חזרה לבית עתיר החדרים. האולם הגדול חולק במחיצות סתמיות שהוסרו במהלך השיפוץ.

הרצפה היתה מכוסה אבק ולכלוך, אבל אפשר לראות את הריצוף היפואי המיוחד שהיה בבית המשפחה. ביפו פעלו כמה מפעלים לייצור מרצפות מוזאיקה באותם ימים. ויש מי שטוען שהיו גם יבואני מרצפות מוזאיקה שיוצרו באלכסנדריה.

קצת מדכא לצלם בניין שהיה פעם גאוות משפחה יפואית ובית חם של שתי משפחות, והפך למקום נטול חן בסגנון קן של הנוער העובד בשנות ה-70.
יצאתי לנשום אוויר בחוץ. נפרדתי ממארחי – האדריכלית והרסטורטור כשאני רואה בדמיוני את הבית חוזר ומקבל את הכבוד המגיע לו, גם אם השימוש יהיה אחר – מבניין שנועד למגורי משפחה, יהפוך להיות בניין ציבורי. בכך לפחות ייסגר מעגל והקהילה הערבית ביפו תקבל בחזרה נכס ששייך לה.
צילמתי עוד קצת בדרך החוצה – השער החסום, הכניסה לדירה שבקומת הקרקע.

2016 – מבט מהחצר אל הכניסה הראשית

הכניסה לבית בשנת 2016

כניסה לדירת הקרקע ספטמבר 2020. מסביב למשקוף ישנם עיטורים שכוסו בשכבות צבע.

החצר האחורית בשנת 2017. כאן היה פעם בוסתן עצי פרי.

בשנת 2022 הושלמה מלאכת השימור על ידי משרד האדריכלים אמנון בר אור – טל גזית, וסטודיו תכלת לרסטורציה. כך נראה הבניין כשהחל לפעול בו בית הדין השרעי בשנת 2023.
בשנת 2008 היו כל ילדיהם של איברהים ונזלה זיפטה בחיים, על פי עדותו של הנכד ריאד זיפטה. אולי יישמחו לראות את הבניין לאחר השימור והשחזור, ואינשללה גם יוכלו לחזור לבקר ביפו במציאות שונה וטובה יותר לכולנו.

בית הדין השרעי, שדרות ירושלים 111, מאי 2023

החדר העגול הפונה אל שדרות ירושלים, מאי 2023

לוח השיש שעבר שימור בכניסה לבניין, מאי 2023

בית הדין השרעי, שדרות ירושלים 111, מאי 2023. צילום: ורד נבון

על תולדות השדרה ביפו על כל גלגוליה אפשר לקרוא בספר: השדרה – שדרות ירושלים בעיני הצלמים.
המהדורה השנייה יצאה לאור באוגוסט 2021, קצת לפני שהושלם שימור בית משפחת זיפתה.
כל התצלומים בפוסט זה למעט התצלומים ההיסטוריים, צולמו על ידי ורד נבון. כל הזכויות שמורות.